<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים שי"ז—שי"ח</h1>
<h2>דף מח:</h2>
כתב הב' התרומה ז"ל מותר להניח לעבדו או לשפחתו לעשות להם מלאכה בשבת בשביל עצמן כיון שאין מלאכה לצורך הישראל וליכא איסורא דלמען ינוח דבפ' מחוסרי כפרה ספק כר"ש דשרי ע"כ וכן פסק הר' מאיר בר' שמעון ז"ל שמותרין לעשות מלאכה בפרהסיא לעולם לעצמן כישראל בחול כגון תפירת בגדיהם ותקון מנעליהם ושוכרין עצמן לעכו"ם כדי להרויח מזונותיו על פסקת אדוניהם והרשב"א ז"ל כתב א' גרים התושבים וא' עבד ואמה של ישראל אפי' אינם תושבים אין עושין מלאכה לישראל בשבת וי"ט דבר תורה בין שכיר בין שאינו שכיר וכן העבד ואמה אפילו אינן תושבים כל שהן של ישראל אסור ולא במלאכת רבן בלבד אסרן הכתו' אלא לכל ישראל אבל עושין לעצמן כישראל בחול עכ"ל. עוד לו בתשובה עכו"ם שקבל עליו ז' מצות בני נח ואפי' בשאינו כבוש תחת ידינו אנו מצווין על שביתתו שלא נאמר לו לעשות מלאכתנו ואף על גב דאמירה לעכו"ם שבות בהאי איכא עשה מיהו בשעושה מדעת עצמו אפי' עוש' מלאכתנו אין אנו מצווין להפרישו בין שעושה לעצמו בין שעושה לעצמנו מיהו כל שאנו רואים שהוא עושה מלאכתנו לדעתנו מצווין אנו להפרישו דומיא דקטן שבא לכבות וכו' משא"כ בגר תושב שאינו כבוש תחת ידינו לעולם על דעת עצמנו הוא עושה כל שאנו אומרים לו לעשות כדאמרי' התם עכו"ם שבא לכבות וכו' דעכו"ם אדעתא דנפשיה עביד ודין עבד כקטן דאיהו אדעתא דרביה קעביד וצרכי חולה שאין בו סכנה שנעשין ע"י עכו"ם בשבת אסור לעשות ע"י עבד עכו"ם של ישראל לפי שאנו מצווין על שביתתו כגר תושב עכ"ל.
